קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ נ' צ'קורובסקי

פסק דין

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 12.12.12 (כב' הרשם בכיר אבי כהן).

בהחלטה נושא הבר"ע, נדחתה בקשת המבקשת (התובעת) להחייאת ההליכים ולעיון חוזר בשתי החלטות קודמות: בהחלטה מיום 21.10.07 שבה נמחקה מחוסר מעש תביעתה (שהוגשה ביום 25.12.06 על סך של כ 100,000 ₪) ובהחלטה מיום 18.11.12 שבה נדחתה בקשתה (שהוגשה בשנת 2012) לביטול המחיקה.

בהחלטה נושא הבר"ע נקבע כי:

"הבקשה נדחית. קשה עד בלתי אפשרי, על הסף ובעליל, לקבל את טענת התובעת, שבמשך 5 השנים בהן לא עשתה דבר בתיק, לא סברה שיש בעיה בתיק ולא סברה שהתיק בסכנה של סגירתו עקב חוסר מעש. לכן, איני מוצא צורך לבחון את הטענה בדבר אי-קבלת מסמכים מביהמ"ש, כאשר גם כאן ישנה חזקה הפועלת נגד התובעת, לפיה מסמכים אלו הגיעו לייעדם".

המשיב לא הגיב לבר"ע למרות שהחלטתי המורה לו לעשות כן נמסרה לו, כפי שעולה על פניו מאישורי המסירה ומהתצהיר שצרפה המבקשת, ולפיכך יש לראותו כאדיש לתוצאותיה.

לאחר שעיינתי בבר"ע ונספחיה, ובהחלטות הנ"ל, ובהעדר תגובה מטעם המשיב, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

הערעור מתקבל כדלקמן.

סמכותו של בית המשפט למחוק תביעה מחוסר מעש קבועה בתקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, המורה במפורש שעל ביהמ"ש "ליתן הודעה לבעלי הדין או למי שבית המשפט הורה ובדרך שהורה לבוא וליתן טעם מדוע לא תימחק התובענה ... בית המשפט או הרשם רשאי למחוק את התובענה אם הטעם שניתן אינו מניח את דעתו".

מתן ההתראה לפני מחיקת התביעה הינו תנאי להפעלת סמכות המחיקה מחוסר מעש (ראו גם: ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נו(1) 865; ע"א 5955/91 יוסף בריטשטיין ואח' יצחק אמנה, פ"ד מז(5) 301).

מהחומר שלפני ומההחלטה עולה שאין טענה ולא ראיה או ממצא לפיהם נשלחה למבקשת הודעה בטרם המחיקה, ועניין זה - כמו גם הסברי המבקשת להראות שלא זנחה את תביעתה - לא נבחן בהחלטה נושא הבר"ע, גם לא ברור על איזו חזקה התבסס כב' הרשם בנימוקי החלטתו.

מה גם שהמשיב לא הגיש כתב הגנה בהליך קמא, לא הגיב לבר"ע וממילא לא טען איזה נזק בלתי הפיך נגרם לו או שנעשתה על ידו פעולה בלתי הפיכה כתוצאה מהמחיקה, וההחלטה בדבר מחיקת ההליך מחוסר מעש לא הונעה על ידו אלא כפי הנראה נעשתה מיוזמת בית המשפט.

גם לא מצאתי התייחסות בהחלטה לטענת המבקשת שהועלתה לפיה גם החלטת המחיקה לא הומצאה לה ונודעה לה רק בעקבות ההחלטות משנת 2012. כלל הוא שפגם הנוגע לאי המצאה הינו פגם ממשי היורד לשורש ההליך השיפוטי ויש בו כדי להצדיק ביטול מחובת הצדק (ראו גם: רע"א 322/11 חיים ליבוביץ נ' מרכז רפואי תל אביב, 13.7.11).

ככלל יעדיף בית המשפט במידת האפשר שלא לנקוט את האמצעי הקיצוני של סילוק תביעה על הסף בטרם דיון ענייני כבמקרה דנא. במקרה זה, נוכח האמור, ונוכח סכום התביעה ונימוקי המבקשת שנתמכו בתצהיר אודות מחדליה, לא היה מקום למחוק את התביעה מחוסר מעש.

לפיכך, הערעור מתקבל כדלקמן.

ההחלטה על מחיקת התביעה וכן ההחלטה נושא הבר"ע - מבוטלות.

אין צו להוצאות.

התיק מוחזר לבית משפט קמא אשר ימשיך לדון בו מאותו שלב שבו נמצא עובר למחיקת התביעה.

ערבון ככל שהופקד יוחזר למפקידו.

המזכירות תודיע תוכן פסק דיני זה לצדדים.